גזר דין בתיק ת"פ 34583-02-12

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירת שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה) לפי סע' 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ביום 10.2.12 בשעה 02.45 הלך המתלונן ברח' מנחם בגין בת"א, ואחז בידו מכשיר אייפון. הנאשם היה במקום עם עוד שניים נוספים, ובהבחינם במתלונן, פנו השלושה בשאלות למתלונן, ולאחר מכן הוא עזב את המקום.

כאשר התרחק מעט, שמע המתלונן קולות מאחוריו, הנאשם ושני חבריו התקרבו אליו, ותקפוהו בצוותא חדא, במטרה לגנוב ממנו את הטלפון, הפילוהו לארץ, בעטו בגופו, היכו בפניו ודרכו על ידו האוחזת באייפון, ולבסוף גנב ממנו הנאשם את המכשיר, והשלושה נמלטו.

כמחצית השעה לאחר מכן, נתפס הנאשם כאשר מכשיר האייפון בידיו, וטענתו כי מצא את המכשיר וכי אינו מעורב כלל בארוע השוד, נדחתה לאחר שמיעת הראיות, ועל כן הורשע בעבירה כפי שיוחסה לו בכתב האישום.

יודגש מעתה כי אין להחמיר עם הנאשם רק משום שניהל דיון הוכחות בתיק, כיוון שטענתו בענין קשיים בזיהוי, אכן התקבלה, והרשעתו לא נבעה כתוצאה מזיהוי ע"י המתלונן, אלא עקב חזקה תכופה של מציאת האייפון ברשותו זמן קצר לאחר הארוע, בנסיבות מחשידות כפי שפורט בהכרעת הדין.

עדות המתלונן שימשה, למעלה מן הצורך כראיה מחזקת ואף מסייעת לחזקה התכופה, אף שניתן היה להרשיע את הנאשם ע"ס החזקה בלבד, אף ללא עדותו של המתלונן.

הנאשם הוא פליט מאריתראה, וזכאי לכן להגנה המוענקת ע"י האום לפליטים, וביהמ"ש התייחס  לתופעה ההולכת ונפוצה של ביצוע שוד של אזרחים לצורך נטילת מכשיר האייפון שלהם, תוך שימוש באלימות, לעיתים אלימות גסה וחמורה.

בשורת פס"ד עמד ביהמ"ש על הצורך להחמיר בענישה כדי להעביר מסר חד משמעי וברור כי תרופתם של השוהים הבלתי חוקיים המגיעים לארץ כדי לחפש עבודה, לא תהיה בביצוע מעשי שוד או מעשי אלימות.

בת.פ. 25929-10-11 מ.י. נ' אגוקו צגוקי, קבע ביהמ"ש מתחם ענישה בין 3-4 שנות מאסר, וגזר על הנאשם 3.5 שנות מאסר בפועל, ו- 18 חודשים מאסר ע"ת.

בת.פ. 37941-01-12 מ.י. נ' כברי אנגסום, קבע ביהמ"ש כי לאור ריבוי מעשי השוד המבוצעים ברחובות העיר ת"א, יש להעלות את טווח הענישה ולהעמידו על מאסר הנע בין 3 שנים מאסר ל- 6 שנות מאסר, ובאותו מקרה נגזר על הנאשם עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל, ו- 18 חודשי מאסר ע"ת.

בת.פ. 26657-03-12 מ.י. נ' יוסף בשיר חזר ביהמ"ש על הצורך לגזור עונשים שיגנו על הציבור מפני ביצוע מעשי שוד, קבע טווח ענישה של 3 - 6 שנות מאסר, וגזר על הנאשם 4 שנות מאסר בפועל ו- 18 חודשי מאסר ע"ת.

הנאשם הוא צעיר לימים, ואין לו הרשעות קודמות, כאמור ניהול המשפט בנסיבות המפורטות לא ישמש נגדו ,אולם כנגד זאת מדובר בתקיפתו של המתלונן ע"י 3 בני אדם, תוך שימוש באלימות רבה הגובלת באכזריות, וטווח הענישה בתיקים שאוזכרו מתאים גם לענייננו.

בתיק זה, כמו בתיקים קודמים נטען כי הפרקליטות נוקטת באמות מידה בלתי שוות כלפי נאשמים בעבירות זהות. חלק מהנאשמים מובאים לביהמ"ש המחוזי ומיוחסת להם עבירת שוד, ואילו חלק אחר שהעובדות המיוחסות להם חמורות לא פחות, ולעיתים אף יותר והאלימות בהם גדולה יותר, מואשמים לפני בימ"ש השלום בעבירות של תקיפה לשם גניבה.

כך נוצר פער בלתי סביר בענישה, כאשר ביהמ"ש המחוזי גוזר עונשים שמגיעים ל- 4 שנות מאסר ומעלה, ואילו בימ"ש השלום, גוזר עונשי מאסר של 10-12 חודשים בפועל.

נראה כי יש מקום לבחון את מדיניות הפרקליטות, ע"מ להביא לאחידות בהגשת כתבי אישום שכן לא יתכן שכתבי אישום בנסיבות דומות, יוגשו רק לאור זהות הפרקליט שהתיק מגיע לשולחנו.

בהתאם למדיניות הענישה הנקוטה בביהמ"ש המחוזי, אני גוזר על הנאשם עונש של 4 שנות מאסר בפועל, החל מיום מעצרו - 10.2.12 ומטיל עליו 18 חודשי מאסר ע"ת שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת שוד, עבירת אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה שלממש, או עבירת רכוש מסוג פשע.

לאור מצבו הכלכלי של הנאשם כפליט, אני נמנע מהטלת עונש של קנס.

העתק גזה"ד יועבר לפרקליטת מחוז ת"א בענין ההערה של הגשת כתבי אישום בעניינים דומים לביהמ"ש המחוזי ולבימ"ש השלום ללא אבחנה משמעותית, דבר היוצר לכאורה חוסר שיוויון בהעמדה לדין של נאשמים.

זכות ערעור תוך 45 ימים.